מפגש עם חיידקים

העבודה "מפגש עם חיידקים", לוקחת את כלי המשטור המודרניים הכי מפותחים של האדם, ויוצרת התבוננות שוב בטבע בעולם שבו הגלגל התהפך. בעולם שבו האדם הוא כבר לא תופעה אזוטרית אלה דווקא הטבע מקבל מקום כישות נשלטת ומונהגת, עם זאת חוויית ההתבוננות מנסה לחזור למקורה, התבוננות וללמוד מהטבע שמנסים ליצור שפה צורנית חדשה.
השפה הצורנית של החיידקים מתאפשרת בזכות שיתוף הפעולה ביניהם. מיליארדי פרטים זהים גנטית, מבצעים חלוקת תפקידים ויוצרים תנועה וצורה מורכבת במרחב. ההתבוננות במבנה זה מנסה להצביע על כך שהאובייקטים בטבע הם מטרה ולא כלי. הכוונה שהאדם שואף להפוך להיות חלק בלתי נפרד מהטבע ללמוד ממנו בצורה כזו שתאפשר לו להפוך להיות אותו טבע בעצמו. ולא כישות ממשטרת ומופרדת. דרך ניסיון להיות כמוהו ולהיות בצורניות שלו ובמורכבות שלו.
המפגש הראשוני בימי ציורי המערות התאפשר בעקבות למידת הצורות בטבע והניסיון להעביר אותם. הטבע שימש כאובייקט פאסיבי וחיצוני. "מפגש עם חיידקים", הטבע הוא פנימי הוא חלק פעיל מעולמו הצורני והמבני של האדם.
זאת אינה מטאפורה שכמות היצורים החד תאיים החיים בגוף האדם היא שווה או אולי אפילו גדולה יותר מאשר תאי האדם עצמו. החוויה ב"מפגש עם חיידקים" מבטאת את ההבנה שאנחנו מעין חללית שנושאת עליה יצורים, חוויה של טשטוש הגבולות הפיזיים של ה"אני".
האם מדובר ב"אני" יחיד, או שמא אני קהילת-על של יצורים המשתפים פעולה ויוצרים צורות מורכבות שבונות יחיד? האם ניתן להעביר את השאלה הזו מרמת האדם הבודד לרמת קהילת בני האדם או האנושות כולה? אולי לא במקרה שהמילה בעברית "חיים" בצורת רבים מכיוון שהיא נוצרת מאיחוד בעוד שהמילה מוות היא בצורת יחיד.
העבודה "מפגש עם חיידקים" מעוררת שאלות על התבוננות האדם בטבע, כגון: כיצד מתאפשרת התבוננות זו? על איזה טבע מתבוננים? האם ניתן ללמוד מהטבע הזה עלינו כבני האדם?